<h1>אגרות הרמ"ה — תשובת רבינו אהרן ב"ר משולם מלוניל לרמ"ה</h1>
<h2>דף טו:</h2>
ואשר נפלאת על דברי רבינו הרב במה שכתב [בפ"ב משבת ה"כ] בענין עיר שישראל וגוים דרים בה מחצה על מחצה מפקחין רוב גוים אין מפקחין. והשיב רבינו הרב בתשובות שאלותיו דפליגי שמואל ור' יוחנן ברוב גוים וקי"ל כר' יוחנן. ותמהת לאמר מי שמע כזאת מי ראה כאלה אטו מי פליגי שמואל ור' יוחנן ולא מרמינן להו בפרק יום הכפורים ומפרקינן לא קשיא הא דפרוש כלהו הא דפרוש מקצתייהו ולא פליגי. וכי כן הוא בעיניך ששכח ההלכה או שאינו מבין סוגיית ההלכה שאפילו תלמידים של בית רבן יודעין אותה. ואיך הרימות קול כמתגדל וכמתהלל ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל. ולא היו דבריך כדברי שואל להתלמד ולא כדברי הלל. והנה אתה בינות בספריו ולא הבינות כל דבריו. כאשר אראה לך בסוף דברי. ואתה תענה עזות לאמור מי שמע כזאת. כי להחטיאו בדבריך אצת וצדקו לא חפצת. והיה לך לומר דעת הרב וסברתו כך היא בעיניו אבל כך היא בעינינו שקבלנו מפי זקנינו. וגם אמנה כי כגמרתך כן גמרתנו וכן קבלתינו דלא פליגי שמואל ור' יוחנן, אבל הנך רואה בעיניך [ושומע] באזניך דסבירא ליה לרבנו הרב דפליגי שמואל ורבי יוחנן בעיר שרובה גוים. וכיון שכן היה לך להתבונן לפתח שעריו ולא להקשות על דבריו ולשויה טועה בדבר הלכה. ואנחנו דורשי תורתו וחקו, מחזיקים בבריתו ותעודתו וחלקו, נשאנו ונתננו בדבריו להבין מאמריו כי חפצנו צדקו.
ונראה לנו לדעת הרב שכתוב בספריו אלא כי איתמר דשמואל ארישא איתמר. כלומר לעולם כי אמר שמואל אין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב כלומר דאפילו רובא גוים מפקחין לא שנא פרוש כולהו ולא שנא פרוש מקצתייהו דאע"ג דבשאר איסורין שבתורה כגון תשע חנויות היכא דפרוש כולהו כל תשע החנויות והאחת המוכרת הנבלה ובעת עקירתן כולן פרשה אחת מהן ונפלה [אזלינן] בתר רובא הכא גבי פקוח נפש לא אזלינן בתר רובא ומפקחינן. והיינו דאמרינן כי איתמר דשמואל ארישא איתמר אם רוב גוים גוי אמר שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן דלא חשבינן ליה כגוי ומפקחין עליו את הגל ואע"פ שרובה גוים, ור' יוחנן פליג עליה ברובא גוים ופרוש כולהו מחצר זאת והלכו לחצר אחרת ובעת עקירתן פירש אחד מהן לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת דאין מפקחין לפי שלא נשאר שם קבוע ואמרינן כי פריש מרובא פריש שדין פקוח נפש כשאר איסורין שבתורה כגון תשע חנויות דאי פרוש כולהו ולא נשאר שם קבוע דאזלינן בתר רובא. והיינו דקאמר אלא כי איתמר דשמואל ארישא איתמר. וגם במקצת ספרינו המדוקדקים נמצא שם כתוב אלא. ואולי זהו טעמו שלרבינו הרב וגמרתו וקבלתו. ומה האדם שיבוא אחר תורתו השלמה ולרדפו ולחשבו תועה, והנה הוא בעיני רודף קדים ורוח רועה.
והנה אראה לך כי לא הבינות כל דבריו. כי אתה הקשית עליו מאי קסבר אי קסבר כיון דפרוש כולהו ליכא קבוע למה לי עד דפריש חד מינייהו לחצר שלישית אפילו נפלה מפולת בחצר שנייה נמי אין מפקחין ואי קסבר דהדור לקבעייהו בחצר שנייה כי פריש חד מינייהו לחצר שלישית אמאי אין מפקחין. עד כה דבריך אשר חשבת כי הרב מפרש דפריש חד מינייהו לחצר שלישית. ולא היא. כי רבינו הרב לא הזכיר חצר שלישית בספרו כי אם חצר שנייה כלומר שפרשו כל התשעה גוים וישראל אחד שהיו עומדים בחצר אחת לתשע חצירות או לעשר ובעת עקירתם כולם פירש אחד מהן לחצר אחרת דהיינו חצר שנייה ונפלה עליו מפולת שם דאין מפקחין דאמרינן כי פריש מרובא פריש. ואמנם כי יש מחברינו אשר הבינו בדברי הרב כי פריש בחצר שלישית, ולדבריך ולדבריהם לב לא אשית.
